תנ"ך על הפרק - ישעיה סו - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה סו

400 / 929
היום

הפרק

כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנוּחָתִֽי׃וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי׃שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה׃גַּם־אֲנִ֞י אֶבְחַ֣ר בְּתַעֲלֻלֵיהֶ֗ם וּמְגֽוּרֹתָם֙ אָבִ֣יא לָהֶ֔ם יַ֤עַן קָרָ֙אתִי֙ וְאֵ֣ין עוֹנֶ֔ה דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בָּחָֽרוּ׃שִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה הַחֲרֵדִ֖ים אֶל־דְּבָר֑וֹ אָמְרוּ֩ אֲחֵיכֶ֨ם שֹׂנְאֵיכֶ֜ם מְנַדֵּיכֶ֗ם לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ יִכְבַּ֣ד יְהוָ֔ה וְנִרְאֶ֥ה בְשִׂמְחַתְכֶ֖ם וְהֵ֥ם יֵבֹֽשׁוּ׃ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃מִֽי־שָׁמַ֣ע כָּזֹ֗את מִ֤י רָאָה֙ כָּאֵ֔לֶּה הֲי֤וּחַל אֶ֙רֶץ֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד אִם־יִוָּ֥לֵֽד גּ֖וֹי פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כִּֽי־חָ֛לָה גַּם־יָלְדָ֥ה צִיּ֖וֹן אֶת־בָּנֶֽיהָ׃הַאֲנִ֥י אַשְׁבִּ֛יר וְלֹ֥א אוֹלִ֖יד יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־אֲנִ֧י הַמּוֹלִ֛יד וְעָצַ֖רְתִּי אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כָּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃לְמַ֤עַן תִּֽינְקוּ֙ וּשְׂבַעְתֶּ֔ם מִשֹּׁ֖ד תַּנְחֻמֶ֑יהָ לְמַ֧עַן תָּמֹ֛צּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּ֖ם מִזִּ֥יז כְּבוֹדָֽהּ׃כִּֽי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶיהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשָׁעֳשָֽׁעוּ׃כְּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר אִמּ֖וֹ תְּנַחֲמֶ֑נּוּ כֵּ֤ן אָֽנֹכִי֙ אֲנַ֣חֶמְכֶ֔ם וּבִירֽוּשָׁלִַ֖ם תְּנֻחָֽמוּ׃וּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה וְנוֹדְעָ֤ה יַד־יְהוָה֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו וְזָעַ֖ם אֶת־אֹיְבָֽיו׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהוָה֙ בָּאֵ֣שׁ יָב֔וֹא וְכַסּוּפָ֖ה מַרְכְּבֹתָ֑יו לְהָשִׁ֤יב בְּחֵמָה֙ אַפּ֔וֹ וְגַעֲרָת֖וֹ בְּלַהֲבֵי־אֵֽשׁ׃כִּ֤י בָאֵשׁ֙ יְהוָ֣ה נִשְׁפָּ֔ט וּבְחַרְבּ֖וֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂ֑ר וְרַבּ֖וּ חַֽלְלֵ֥י יְהוָֽה׃הַמִּתְקַדְּשִׁ֨ים וְהַמִּֽטַּהֲרִ֜ים אֶל־הַגַּנּ֗וֹת אַחַ֤ראחדאַחַת֙בַּתָּ֔וֶךְ אֹֽכְלֵי֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר וְהַשֶּׁ֖קֶץ וְהָעַכְבָּ֑ר יַחְדָּ֥ו יָסֻ֖פוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃וְאָנֹכִ֗י מַעֲשֵׂיהֶם֙ וּמַחְשְׁבֹ֣תֵיהֶ֔ם בָּאָ֕ה לְקַבֵּ֥ץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֖ם וְהַלְּשֹׁנ֑וֹת וּבָ֖אוּ וְרָא֥וּ אֶת־כְּבוֹדִֽי׃וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם ׀ פְּ֠לֵיטִים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם׃וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם ׀ מִנְחָ֣ה ׀ לַֽיהוָ֡ה בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֳדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם׃וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחָדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כָל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה׃וְיָצְא֣וּ וְרָא֔וּ בְּפִגְרֵי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים הַפֹּשְׁעִ֖ים בִּ֑י כִּ֣י תוֹלַעְתָּ֞ם לֹ֣א תָמ֗וּת וְאִשָּׁם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וְהָי֥וּ דֵרָא֖וֹן לְכָל־בָּשָֽׂר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כה אמר ה' השמים כסאי וגו' איזה בית וגו'. אפשר דרמז השני בתים שבנה שלמה וזרובבל ועל ידי שהיו מעשה ידי אדם נחרבו כמ"ש רז"ל וז"ש איזה בית אשר תבנו רמז לבנין שלמה הע"ה ואיזה וכו' רמז לבית שני. ואת כל אלה ידי עשתה רמז לבית שלישי שהוא מעשה ידי יוצ"ר כב יכול. ובית ג' הוא כדי שיבואו דור המדבר דכתיב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת וכי תימא דיש סברא דאמר קונם לבית זה ונפל אסור לז"א ויהיו כל אלה נאם ה' ואני היה בדעתי שיבואו לבית ג'. ואל זה אביט אל עני זה דור המדבר עם עני שלא ירשו הארץ ונכה רוח והיו לאחדים כמש"ה ויחן שם ישראל בלב אחד. וחרד על דברי שחרדו לשמוע אנכי ואמרו אם יוספים אנחנו לשמוע וכו' וראוים הם להביאם לעת"ל. א"נ אפשר במ"ש אלו ואלו דברי אלהים חיים והוו בה קמאי איך אפשר הטמא והטהור יחדיו ואסור ומותר כשר וטרף זכאי וחייב שיהיה הכל אמת. ובספר מהררי נמרים תירץ דלא יובן הדעת האמיתי אלא מתוך הפכו ונמצא דיש בו תועלת מיהא לסברא שאינה אמת. ומדברי רש"י בכתובות דף נ"ז משמע שטעמי הסברא יהיו אמת בהשתנות הנדון והרב כנה"ג הביא בכללים זה בשם מצא כתוב ולא זכר שהם דברי רש"י ז"ל. ורבני צרפת הביאם הריטב"א ז"ל אמרו שהם אמת ממש ונאמרו הכל למשה מסיני וההכרעה ביד חכמי הדור וכתב הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל ביבין שמועה דזהו בעצם מאי דפריך פ"ק דעירובין וכי מאחר דאלו ואלו דברי אלהים חיים מ"ט הלכה כב"ה ומשני מפני שהיו ענותנין. ואמרו דכל מנייניה דרבי מן הצד כב"ה ואע"ג דהיו ענוים במאי דנפק חורבא דלא יגלו דעתם מפני המורא והכבוד בזה לא שייך ענוה ובזה נבא אל הביאור ויהיו כל אלה פי' אלה החקים והמשפטים כמשז"ל והפי' כל אלה כל הסברות ידי עשתה לאפוקי סברת ס' מהררי נמרים דהאחת לבד אמת והאחרת מועילה להבין האמת לז"א ידי עשתה. וכדי שלא נאמר כמ"ש רש"י ז"ל שהטעמים אמת לנדון אחר לז"א ויהיו כל אלה כל הסברות נאם ה' כדעת רבני צרפת. והשתא יקשה מאי דפריך הש"ס וכי מאחר דאלו ואלו דא"ח מ"ט הלכה כב"ה לז"א ואל זה אביט אל עני ונכה רוח שהיו ענותנין. וכי תימא הרי מחזיק עצמו לגדול דכל מנייניה מן הצד לז"א וחרד על דברי דנפיק מינה חורבא: שוחט השור וכו'. יש מי שפירש במשז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר דצריך כח גדול להעלות ניצוצי הק' מחי למדבר ואם יש נפש חוטא שם במקום תקון יקלקל וז"ש שוחט השור והוא ע"ה ופושע הו"ל כאלו מכה איש המתגלגל בתוכו ועושה לו נזק במקום תקון: גם המה בחרו בדרכיהם. אפשר במה שפירש הרב משכנות יעקב ז"ל פ' הכרת פניהם ענתה בם לא כחדו דזמנין צורות בני אדם בשרטוטיהם מורים דיש להם מדות רעות ותכונות מגונות. אבל לפעמים על פי שכלם שולטים על טבעיהם ומהפכים הדברים למוטב. וז"ש הכרת פניהם ענתה בם המורה על תכונות רעות ולא תימא ששלטו ביצרם להטיב. דע לא כיחדו להכרת פניהם שקולא"י נינהו הכרת פניהם ומעשיהם שוים לרעה עכ"ד וז"ש גם המה בחרו בדרכיהם הנטבעים בהם ובצורתם ובשקוציהם נפשם חפצה ברצון טוב לא כחדו לצורתם: המתקדשים וכו' אוכלי בשר החזיר וכו'. שמעתי משם רבני קושטא יע"א במ"ש במדרש שוחר טוב מזמור י"ח אליהו זכור לטוב שאל לרבי נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים אמר לו לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאים הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהם צורך אני מקיימים אלו שיש בהם צורך עאכ"ו ונמצא דהשקצים והרמשים שאין הבריות אוכלים אותם יועילו לרחם על הבריות ולקיימם. ואם ח"ו אוכלים אותם א"כ סוברים שנבראו לצורך ואזדא ליה הק"ו וכשהבריות חוטאים אין להם קיום. והיינו דקאמר אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר ואם לדידהו הם צורך ואין לדרוש ק"ו האמור. לכן יחדיו בין הם בין השקצים יחדיו יסופו דאין ק"ו מעתה: , ] והיה מדי חדש וכו' יבא כל בשר. הרחוקים ומיעוט הקרובים שלא הזיקו לישראל להשתחוות לפני אמר ה' אלהים חיים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך